איך עוזר הטיפול הרגשי, המשולב בהדרכת הורים?

מאת: עו"ס מיכל פרוכטר

איך עוזר הטיפול הרגשי המשולב בהדרכת הורים?
הטיפול יוצר שיפור ב'מוח הרגשי' וכולל:
1. הבנת המנגנונים בבסיס ההתנהלות של ילדתכם או ילדכם.
2. הבנת המנגנונים המחשבתיים והרגשיים שלכם, ההורים, בהקשר לקשיי הילד/ה ומכאן הבנה והתאמה של תגובותיכם.
3. הקניית כלים לויסות ההתנהגות וניהול הדחפים של הילד באמצעות ההורה, ובהדרגה יווסת הילד את עצמו.
4. זיהוי הכוחות, חיזוק תחושת המסוגלות, הדימוי והערך העצמי של הילד.
5. שיפור התקשורת הורים-ילד/ה, ילד/ה-אחים/אחיות.

המילון שלנו

תרגומון in out המשקף את הפער בין ההתנהגות הגלויה ('מעל הקרחון') לבין הסיבה הקשורה ללקות ('מתחת לקרחון').

In                Out

אלימות          נפיצות

עקשנות         קושי במעברים, בהתארגנות

משתולל         מתקשה בויסות

ביישן             מתקשה ביזימה חברתית

עצלן              מתקשה להתניע ולאתחל

 

הורים שואלים

"על כל דבר שאני אומר לה היא עונה 'אחר כך', ולא מקיימת"
האמירה מבטאת קשיים בתפקודי ניהול, בהבנה של מושג הזמן, קושי בהתנעה לביצוע מטלה מכבידה וקושי בגיוס מוטיבציה.

"תוך זמן קצר שוכחת מה התבקשה לבצע"
קושי בזיכרון עבודה – עשוי לקרות בעיקר לגבי משימות הדורשות ריכוז רב (קריאה וכתיבה) או משימות טכניות וסיזיפיות (למשל שטיפת כלים).

"הוא מתחמק ואומר שהוא לא יודע ואינו יכול"
זוהי תגובה אוטומטית הנובעת מקושי לאתחל פעולה (נוירולוגי), וחוויה של חוסר אונים ופחד להיכשל, הנובע מחוויות קודמות (רגשי).
עצם הוויתור מאפשר חוויה של 'מעין שליטה' (רגשית), וכך הקושי הנוירולוגי והרגשי מזינים זה את זה וכרוכים זה בזה.

"מדוע הוא לא רוצה להכנס לגן, נצמד אלי והגננת מספרת שהוא הולך לפינת הספר?"
נראה שהוא מוצף בגירויים, הכל 'מתערבב' ומרעיש.
בפינת הספר עושה לעצמו שקט.

"היא אומרת פעמים רבות שאין לה כוח… בדיקות הדם הראו שהכל תקין"
עשוי לבטא חוסר אנרגיה, עייפות מהעומס שחווה בחיי יומיום, על רקע מצב בסיסי של הצפה חזותית, שמיעתית, רגשית, ללא יכולת סינון מספיק יעילה. ייתכן וקיים  קושי ניהולי נוירולוגי, ויתכן מרכיב של קשיי התארגנות וקושי במעברים – גם הוא קושי ניהולי. יתכנו קשיי שינה ברקע.

"כשבאים חברים לאחיו או כשהולך לחבר הוא מציק ומפריע"
הוא 'פועל התנהגותית' כי אינו יודע איך להצטרף למשחק בשל קושי בקריאת המפה החברתית ו/או בארגון השפה, ובוויסות הדחפים.

"הוא צועק על ילד שהוא פוגש בדרך לגן או בגן השעשועים: 'אני לא חבר שלך', בלי שהילד עשה לו משהו רע"
יתכן שאינו יודע איך לפנות לילד כדי לשחק עמו או להיות בקשר. יתכן שחושש מדחייה ומנסה 'להחזיר' לעצמו את תחושת השליטה במצב בבחינת "אני הוא זה שאיננו מעוניין".

"כל יום קורה שהיא מתנגדת למה שמבקשים ממנה ואומרת 'לא רוצה'"
התגובה מבטאת את הקושי להיערך, להתארגן, לאסוף עצמה מול הדרישה החדשה ו/או מבטאת חשש שלא תצליח כפי שכבר קרה פעמים רבות.
יתכן כי היא בודקת גבולות כדי להיווכח בכוחות ההורה ובמסוגלות שלה.

"יש לו המון משחקים ובכל זאת הוא אומר שמשעמם לו"
זוהי השפה המדוברת המבטאת קשיי התארגנות, התמדה, וצורך בגרייה חזקה וממושכת.

"קשה לה להירדם בלילה, במיוחד עם אבא… זה הזמן שלהם ביחד"
כדי להיות פנוי לשינה, על המוח להאט את הקצב. אך למוח עם הפרעת קשב קשה לבלום ו'לכבות' את עצמו. ננקוט בפעולות שונות כדי לעזור למוח להירגע.

"אני חושש לצאת אתו מהבית כי אני לא יודע מתי תגיע ההתפרצות הבאה ומסתכלים עלי כהורה לא מוצלח"
הילד זקוק למבוגר שיעזור לו לווסת את הגירויים והדחפים המציפים בעוצמה. הכלים הניהוליים עובדים על 'סוללה חלשה'.
כך ימנע גם מהצפה רגשית נוספת של רגשות אשם ובושה שלאחר מעשה.

"מדוע פוכרת ונושכת את אצבעות הידיים בזמן המפגש בגן? בטח מראה שהיא לחוצה, מתביישת, מרגישה לא נוח"
אולי זקוקה לגירוי נוסף כדי להישאר ממוקדת במפגש; עוזר לה להתרכז.

"הוא כזה אינטליגנט, למה הוא לא מבין?"
קיים פער בין האינטליגנציה הגבוהה והתפיסה המהירה של הילד, לבין קשיי הויסות וההתנהגות שלו. נוצר פער בין קצב הבשלות של החלקים הרגשיים במוח ובין קליפת המוח הקדם מצחית האחראית על תפקודי הניהול (למשל היכולת לעכב תגובה).

"הוא מתקשה להפסיד במשחק, מגיב בכעס גדול ו'שובר את הכלים' "
החוויה הרגשית נחווית בעוצמה רבה, וקיים קושי לווסת אותה בגלל קושי ניהולי בעכבה (אינהיביציה).