ברגל ימין

מאת: מיכל פרוכטר – טיפול רגשי והדרכת הורים

הכניסה לכיתה א' היא חוויה מרגשת לילדים, ואולי אף יותר מרגשת עבור ההורים.

בקרב ההורים מתרוצצים, פעמים רבות, "קולות מן העבר". מעין הדהוד של חוויות מעברם שלהם ושיחזור של קולות ורגשות סותרים מתקופה זו.

כיצד לעזור לילדך במעבר לכיתה א'?

עצור ושאל עצמך – מה אני זוכר מהימים הקודמים לכיתה א' ? מהימים הראשונים של בית הספר ?

העלה את הזיכרון למודע, כדי להשתמש בו באופן מותאם.

שים לב ותן לגיטימציה לרגשות המגוונים שלך ושל ילדך- התרגשות, חשש, שמחה, גאוה, לחץ.

ספר לו זכרונות באופן שישרת את טובתו. כך יחוש שהוא מעין חוליה בשרשרת המשפחתית ויקבל תמיכה.

חשוב לא להגזים בסיפורים העושים אידאליזציה לכיתה א' שמא יתאכזב, וגם לא ליצור לחץ ומתח נוספים.

זכור – אתה אינך ילדך, וילדך אינו אתה. אתם שתי ישויות נפרדות ונדרשת הפרדה מספקת בין תחושותיך ורצונותיך לאלה של ילדך. שים לב מה שייך לך ומה אתה מעביר אליו. היזהר מהשלכות לא מודעות ושדר בטחון, שיגרה, התרגשות מותאמת.

שים לב לציפיות שלך ו"דבר איתן"- האם יתכן שתמיד תמיד יקום בבוקר וילך בשמחה לבית הספר ?

שאף פעם לא יתלונן ולא יבטא קושי? שתמיד "יסתער" על שיעורי הבית? שיהיה מאושר כל העת? שיצטיין?

לכל ילד ימים ושעות בהם אינו מרוצה…

שים לב למאפיינים הרגישים של הילד- התמצאות במרחב הגדול, השונה, הרועש. שים לב לדרישות הלימודיות ולמידת הלחץ, לקצב הלמידה שלו ולסגנון הלמידה. תמיד ניתן להתיעץ עם צוות בית הספר.

"לא רק לימודים"…

המטלות ההתפתחותיות בשנה זו כוללות:

הסתגלות לשיגרה החדשה ולשינוי המסגרת

הסתגלות לכללים ולדרישות

פיתוח תחושת בטחון ויכולת להסתדר באופן עצמאי

בנית יחסים טובים עם חלק מהחברים והמורים

התחלה של רכישת מיומנויות לימודיות (מותר,עדיין,כתב ראי)

פיתוח הרגלי למידה בבית (שעורי בית בשעה ובמקום קבועים, ללא מסכים, ארגון תיק, שגרת שינה קבועה…)

התנסות בניהול תסכולים וכשלונות

זוהי שנת מעבר והסתגלות למטלות הנ"ל ולכן כשעולים בך קולות פנימיים מלחיצים- הכן דיבור פנימי מרגיע ( כולם באותו גיל, עוברים דברים דומים, לפעמים מותר לחוש קושי, זה לא קורה כל הזמן, הוא יסתדר…).

תן זמן לתהליכים להתרחש!

השתדל לוסת את הלחץ שלך להישגיות בלימודים.

סמוך על ילדך ועל הדחף להתפתח; כבד את הקצב שלו (כמו שזיהית את הזמן המתאים עבור בגמילה מחיתולים…) !!!

אם כן, זוהי תקופה של "מתיחת שריר המודעות" עבורך כהורה- לציפיות מותאמות, להתמודדות עם הלחץ ההורי, לתגובות מתונות ולתמיכה מותאמת, להקשבה והשתתפות בחוויות הילד, להכלת הקשיים ו'כאבי הבטן' …

כל ילד עלול לחוות נסיגה בתקופה של תחילת השנה- 'לנדנד', להיצמד להורה, לבכות, להיות תוקפן, להתיילד, לבטא כאב גופני ועוד.

שים לב לעוצמה ולמשך הזמן כדי לשער אם זהו ביטוי לקושי נורמטיבי או אם יש לברר לעומק.

אופן תגובתך כהורה ישפיע על ניהול הקושי ע"י הילד. הכלה, לגיטימציה, נירמול הקושי, התיחסות עניינית ללא לחץ וחרדה יעזרו לו מאד.

המשך לחזק כוחות מוכרים של הילד ועשה זמן של בילוי ביחד ! זכור שמאז הולדתו הייתם ביחד בשלבי מעבר ויכולתם להם.

הייה ה ו ר ה ולא מורה !

תן לו, לעיתים, להיות 'מורה' שלך (עם קשיבות מודעת למה הוא באמת זקוק…) !