למה המתבגר שלי כל הזמן רב איתי?

האם זה יכול להיות קשור להפרעת הקשב שלו?

 מאת גליה אורון-כרמלי. 

האם זה השינויים הפיזיים, ההורמונליים, הרגשיים שלו? או שזה אני ההורה? אני שקשה לי להבין איך פתאום קרה שהילד שלי הפך מילד כה ממושמע למרדן.

אז נעשה קצת סדר ונבין מה באמת קורה פה..

ההורה מעוניין לגדל מתבגר עצמאי ואחראי, כדי לבסס עצמאות, למתבגר יש צרך בהיפרדות ובהגדרה עצמית. עליו להיפרד מהקשר הקרוב והתלותי בהוריו, דווקא משום שעד עכשיו הם שימשו כדמויות כה משמעותיו עבורו. כדי לעמוד בהתרחקות הנדרשת  המתבגרים נוטים "להקטין" את הוריהם, לבטל את דעתם ולסרב לעזרה מצידם. עלינו כהורים לזכור שלמרות שלמתבגר שלנו יש צורך בהיפרדות יש לו גם צורך להיות מחובר אלינו מאחר וכאשר הוא יסיים תקופה זו נחזור לממדים האמיתיים שלנו בעיניו. הוא יבקש קירבה וקשר משמעותי בלי שירגיש מאויים על עצמאותו ונפרדותו מאיתנו.

בינתיים, גיל ההתבגרות מזמן לנו אתגרים רבים,  ואם נוסיף את הילד המתבגר שמלווה בהפרעת קשב וריכוז, שיכולה להיות מאופיינת בהתפרצויות כעס בעוצמות גבוהות ולא מעטות, איך נפתור נכון סכסוכים בין המתבגר לבין הוריו?, איך נוכל להתמודד ביעילות עם חילוקי הדעות??

השאלה איננה איך נעבור את גיל ההתבגרות ללא סכסוכים, אלו יהיו תמיד, כל אחד מבני המשפחה שונה, באופיו, בגיל, במין, בעל העדפות שונה וכדומה. ולכן, חשוב לדעת איך ניישב את האי הסכמות והסכסוכים בין המתבגר להוריו.

עפ"י התיאוריה האדלריאנית, המשפחה צריכה להיות משפחה דמוקרטית, לאמור, היחסים בין בני המשפחה דמוקרטיים, שההורים הינם מנהיגי המשפחה משום שהם בעלי מומחיות (ניסיון חיים, ידע  לגבי צרכי הילדים, שיקול דעת ועוד) והילדים עדיין לא, וכן ההורה עדיין אפוטרופוס מבחינת החוק על ילדיו.

המטרה היא ליישב סכסוך ולהתנהל מתוך כבוד הדדי ותוך שמירה  על יחסים טובים. חשוב לזכור שכוח הוא אמצעי פסול, קונפליקטים פותרים רק ע"י הידברות. ראשית כל סכסוך הוא בפגיעה בערך של אחד הצדדים. כאשר שני אנשים פגועים, כל אחד חושב שהאחר נהג כלפיו בחוסר כבוד והוא מתבצר בעמדה השיפוטית שלו (אני בסדר גמור, האחר פגע בי…) עסוק בכאבו, בכעס שלו ובעלבון.

עלמנת לפתור את הסכסוך עלינו להגיע לידי הידברות עם האחר.

ראשית, ע"י הקשבה! להקשיב למתבגר על מנת להבין את עמדתו ללא שיפוט או ביקורת, להיות איתו, לקבל אותו גם אם אני לא מסכים עימו.

שנית, עלינו להבין מה הבעיה שמעבר לבעיה המוצהרת, מה המניע, מה המסר שהוא רוצה להעביר לי (אני רוצה שתסמכו עליי, לא תצוו עליי, שתעריכו אותו, שתתייעצו עימי).

שלישית, להעלות רעיונות רבים לפתרון ובחינתם עי שני הצדדים, על מנת להגיע להסכמה הדדית. יחד מגיעים לפתרון שמוסכם על כולם.

רביעית, מחליטים על תקופת זמן ניסיון , ולאחר מכן שיחה נוספת, איך היה והאם יש צורך בשינוי, הכל תוך הידברות.

כל תהליך ההידברות חייב להיות מושתת על כבוד הדדי, שמעמיק את תחושת הערך העצמי של האחר, תוך אמפתיה והקשבה באמת לאחר. זוהי "צידה" שנוכל לתת להם גם לעתיד, לתקשורת עם האחר בביה"ס, בצבא, בעבודה ובכל מערכת יחסים זוגית, חברית ומשפחתית.

(נלקח מתוך הספר "תפקיד חייך" של אורית רוזנבוים)